פאדיחת חיי

פעם היה לי זיכרון מאוד ברור של פאדיחת חיי, אבל מאז כבר קרו לי הרבה פאדיחות חדשות ואני כבר לא כ"כ בטוחה מהי פאדיחת חיי. עדיין זוכרת את הזיכרון ההוא, אבל הוא כבר ממש ישן, ויש לי פאדיחות הרבה יותר טריות להתפדח מהן היום.

היום היתה הגשת הלא-באמת-הגשת-גמר שלנו, בלו"ז של הקורס קראו לזה מועד ב' של הגשת הגמר, ניחא, לכולם יש עבודות של דקה וחצי בערך, למישהי אחת אפילו שתי דקות וחצי, ולי יש פחות מדקה. כולם קיבלו ביקורת של שעה ואיתי היא דיברה רק רבע שעה. זה מדכא. זה מדכא ברמות שמתחשק לי להדחיק את כל הפרויקט, אבל אולי זה יעבור לי אחרי השינה. חשבתי לעבוד על זה עוד בערב אבל אין לי באמת אנרגיות, לא יודעת אם זה עייפות או תשישות או רעב או דכדוך, אז אני אוכלת כדי לוודא שזה לא רעב, ואולי אחר כך אני אשן. או אמצא עוד סדרה לראות עד לפנות בוקר. או שיבנה יקרא לי לבוא לישון לפני לפנות בוקר. נראה. שרלוט סדרה ממש חביבה. וקצרה. לילה אחד הספיק.