כל הגרסאות הדמיוניות שלי בעולמות מקבילים מצטרפות לכל החברים הדמיוניים ופיצולי האישיות שהן בעצם כל הדמויות שהמצאתי אי פעם.
השורה התחתונה היא, בעצם, משהו שגם הסופרת שלקחתי סדנת כתיבה שלה אמרה, שכל הסופרים בעצם כותבים סוג מסויים של דמויות, וכל הדמויות האלה הן קצת הם. אז הם כולם קצת אני, הם צדדים שונים שלי, ואני בעצם כל אחת ואחד מהם, כל הזמן, ואולי הם לא כאלה שונים אחד מהשני בכלל, ותמיד אמרנו בפורום דיג'ימון שבאמת לדמויות (בדיג'ימון) (וגם לבני אדם בכלל) יש הרבה יותר תכונות מהסמל הרשמי שלהן, אז אולי כל הדברים האלה אומרים אותו הדבר ודי חוזרים על עצמם וזהו.
עולמקביל נוצר בכל נקודה בזמן בה אדם היה יכול לבחור אחרת וממנה החיים היו מגלגלים אותך למקום אחר. יש א0 עולמות מקבילים והכמות שלהם גדלה אקספוננציאלית בכל מילישניה. ולמען האמת זה לא רק נתון לבחירתנו, זה גם כל תרחיש שלא תלוי באף אדם והיה יכול להתפתח לכיוון אחר. דברים כמו כניסה להריונות והפלות ומומים ומין היילוד ותאונות ופיגועים ואסונות טבע ורפרוף כנפי פרפר שמשפיעים על הרכב האוכלוסיה בכל אחד מהיקומים האלה.
אתמול בבוקר חשבתי על העולם בו בנקודת זמן מסויימת הייתי מחליטה אחרת, על הגרסה של עצמי שאולי היתה מתפתחת שם, זו מחשבה שהופיעה אצלי הרבה בשנים האחרונות, רק בלי לפתח אותה עד לרמת איזו-גרסה-של-עצמי הייתי. ביקום ההוא, שני הילדים שלי לא קיימים. אבל אולי יש עוד טווח אפור של אופציות ביניים שאפילו לא ניסיתי, ואולי בעצם כרגע אני מנסה אופציית ביניים כלשהי. ואולי לא.
היינו יכולים. הייתי יכולה. אם הייתי מסיימת את המכינה ומצליחה לגשת לבחינות הכניסה תוך כדי שמירת הריון, לידה, והתאוששות גיהנומית שלא מאפשרת לי לזוז מבלי להקרע מכאבים במיוחד… לא, לא, לא הלכתי אפילו ליומקומיקס חינם בשנה הזאת, אין מצב שהייתי מסוגלת לגשת לבחינות קבלה כאלה במצב הזה, לא משנה. אחרי לידה #2 דווקא הייתי יכולה, היתה התאוששות קלה יותר. וגם, גם בהריון #2 הייתי אמורה להיות בשמירה, ועדיין הלכתי ליםםם!!!1 כי זה היה כשכבר נמאס לי לוותר על עצמי, אבל עוד לא הבנתי את זה אז, אז קראתי לזה בשם אחר.
